מתוך הספר מחובר מאת רן ובר
לקשר עצמו אל הנקודה השייכת ללבו בעת הזאת
בעיית הפיזור מוכרת לרבים מאיתנו. יותר מדי מטלות, יותר מדי חצים נזרקים אל האוויר ולכיוונים שונים. הלב לא מספיק לעמוד בקצב, המוח שועט קדימה והלאה והלב מדשדש מאחוריו. הקצב של הלב והקצב של השכל אינם זהים. בעוד השכל מרפרף במהירות ממחשבה למחשבה, במהירות האור, הלב שומע ומבין במהירות אחרת לגמרי. חז״ל מדמים את השמיעה של הלב לשמן שזורם כביכול מהאוזן אל הלב. אנחנו רוצים לחבר ביניהם, לחבר את המחשבה אל הלב, לחבר את ההבנה השכלית שלנו לאופן שבו אנחנו חיים ביומיום. עודף אפשרויות הוא אחת המחלות של המאה העשרים ואחת.
רבי נחמן אומר שכדי להסיר את החרפה השורה על לבנו, אנחנו צריכים לקשר את עצמנו לנקודה השייכת ללבנו בעת הזאת. בתורה ל״ד בליקוטי מוהר”ן, הוא מסביר שיש שלוש נקודות: נקודת הצדיק, נקודת החבר ונקודת ההתבודדות, אך בליקוטי הלכות רבי נתן מסביר שבכל רגע ורגע יש נקודה אחרת שקשורה גם לזמן ולמקום. אינה דומה שבת או יום טוב ליום חול. מה הלב שלי רוצה עכשיו? למה הלב שלי זקוק עכשיו? בכל רגע ורגע יש משהו שאני יכול להתחבר אליו, וכמובן גם בכל מקום. אם אני בגינת המשחקים עם בתי הקטנה, במקום להתעסק בטלפון, אני יכול לחפש חיבור איתה, עם הנדנדה ואפילו עם תחושת הרוח הנעימה שנושבת על פניי. במקום להתפזר על אלף אפשרויות וירטואליות, רעיונות ודמיונות – יש משהו שנמצא כרגע כאן ואני יכול לבחור להתחבר אליו.
לפעמים פחות זה יותר
משקיע אמריקאי פוטנציאלי שאל אותי פעם במה אנחנו בדיוק עוסקים. התחלתי לתת לו רשימה ארוכה של דברים שעסקנו בהם באותו הזמן, והוא חייך ואמר: “חבל, זה לא עובד ככה”. שאלתי אותו למה הוא מתכוון. הוא צחק ואמר: “אתם הישראלים, אתם משהו. אתם יכולים לעשות הכול, נכון?” הבטתי בו במבט שואל. לא היה לי ברור לאן השיחה הזאת הולכת, באמת עסקנו בהרבה דברים והיו לנו מתכנתים בעלי יכולות רבות, האם הוא לא מאמין לי?
הוא כנראה הרגיש במבוכה שלי והסביר את כוונתו. לדבריו, הנטייה שלנו היא להגיד שאנחנו יכולים לעשות הכול מתוך תקווה ש״משהו יפגע״, ידבר אל האדם השני, ונוכל להתמקד בו ביחד. אבל עדיף להגיד פחות ולהתמקד במה שאנחנו באמת עושים, במה שאנחנו טובים בו במיוחד. נכון שאפשר לעשות הרבה דברים, אבל כדי להיות טובים במשהו צריך להתמקד באותו הדבר ולוותר על כל מה שלא קשור ורלוונטי. לפעמים פחות זה יותר.
בסיפור “מעשה מחכם ותם” רואים שהתם עסק רק בדבר אחד, במלאכת הרצענות. הוא היה סנדלר פשוט, ואילו החכם למד הרבה מאוד מלאכות. האם מצבו של החכם היה טוב יותר? אנחנו רואים בסיפור שבפירוש לא. עודף העיסוקים והלימודים של החכם לא הביאו אותו למקום טוב יותר מהתם, אלא להפך – לאורך הסיפור החכם, שרצה כל הזמן להתקדם, רק מתדרדר, הוא מאבד את הבית שלו, הוא מאבד את הפרנסה, הופך לעני ובסוף מתבוסס בבוץ. התם התמקד בדבר אחד ובטח בהשגחה העליונה שתוביל אותו לאן שיצטרך. בהמשך הסיפור המלך קורא לו, ובעקבות קריאתו של המלך משתנים חייו של התם בצורה חסרת תקדים והוא הופך לשר חשוב ולמשנה למלך. הוא לא זכה בקידום מכיוון שעסק בהרבה דברים, אלא בזכות התמימות והפשטות שלו. המלך לא חיפש את האדם הכי מוצלח, אלא את מי שסבר שיהיה האדם הישר והנכון ביותר לתפקיד.
תלמיד חכם שהכרתי היה צריך לכתוב מכתב פשוט בנושא יומיומי, הוראות שהוא רצה למסור דרכי למי שעסק בהדפסת ספריו. בזמן שכתב, שאלתי אותו שאלה בהקשר אחר. הוא עצר לרגע את הכתיבה והביט בי. “אני לא יכול לענות לך כרגע”, אמר, “אענה לך בעוד כמה רגעים”, והמשיך לכתוב את המכתב. הופתעתי. לא הבנתי מה הבעיה לענות בזמן שכותבים מכתב מהסוג הזה, שאינו עמוק ואין בו דברי תורה שיש לעיין בהם. מכתב פשוט. בוודאי אפשר לדבר בזמן שכותבים אותו. הוא סיים לכתוב את המכתב, קיפל אותו לשניים והגיש לי אותו, ואז אמר: “אני משתדל לא לעשות שני דברים באותו הזמן ולהתרכז במה שאני עושה”.
הקפיצות בין דבר לדבר לא מאפשרות לנו להעמיק בדברים, וגם לא להירגע, איכות שבוודאי אנו זקוקים לה בחיינו. לעשות דבר אחד בלבד בזמן נתון. להתמקד בדברים האחרים במועד מאוחר יותר. להתרכז במה שאנחנו עושים באותו הרגע והזמן. גם כאן, פחות זה הרבה פעמים יותר. נזכרתי באותו תלמיד חכם באחד הימים, בעת שלקחתי את הבן שלי מהגן. דיברתי בטלפון עם מישהו שביקש להתייעץ איתי לגבי מצלמה, וחיכיתי שהיום בגן יסתיים והשער ייפתח. ברגע ששער הגן נפתח והבן שלי ראה אותי הוא רץ אליי, ואני הבטתי בעיניו והיה לי ברור שהשיחה עם החבר חייבת להידחות.
מהצד אפשר היה להגיד – מה הבעיה? אתה יכול לאחוז בידו של הבן וללכת איתו הביתה, ובינתיים לדבר בטלפון עם החבר ולתת לו את הפרטים שהוא צריך. רוב הזמן אנחנו חיים ככה. אבל האם אלו החיים שאנחנו רוצים באמת? האם זה מה שאנחנו מאחלים לילדים שלנו, לבני הזוג שלנו ואף לנו עצמנו? חיים במולטי־טסקינג, כשאתה אף פעם לא במקום אחד אלא מפוזר על פני מקומות רבים, נע ונד ממקום למקום בנפש? פעם, העונש של “נע ונד” שהושת על קין היה צריך להתבצע על פני ימים ויבשות, והיום? מספיק טלפון סלולרי קטן ואתה מפוצל בין מקומות שונים. האמת, אפילו לא צריך טלפון. הרי אנחנו יכולים לעוף ולפרוח גם במחשבותינו, לקחת את הילד מהגן ולהיות טרודים במה שהבוס בעבודה רצה.
בספר יחזקאל (לג, כד) מופיע הפסוק “אחד היה אברהם”. רבי נחמן מסביר שהכוח של אברהם בעבודת השם הגיע מזה שהוא הרגיש יחידי בעולם. אולי אפשר לומר גם שכדי להצליח בעבודת השם ולצלוח את ניסיונות החיים, צריך להיות “אחד היה אברהם” מהבחינה של אחדות פנימית וחיצונית, לעסוק בדבר אחד כדי להימלט מהפיזור האינסופי של הפרטים.
תרגיל: נסו להתמקד בפעולה אחת. לא משנה מה אתם צריכים לעשות עכשיו – השתדלו לעשות ולו לכמה רגעים רק דבר אחד. לא לעשות להטוטנות בעשר משימות, רק דבר אחד. אם אתם אוכלים, נסו ״להיות עם האוכל״ – עסקו באכילה, בלעיסה, אולי בהודיה על המזון, אבל לא בדברים אחרים. אם לומדים, נסו רק ללמוד – התמקדו בלימוד שלכם, אם זה בקריאת חומר או בכתיבת עבודה. לא לענות לטלפונים, לא לפתור את בעיות העולם. דבר אחד בלבד, למשך מספר דקות.
**
התם לא זכה בקידום שלו מכיוון שעסק בהרבה דברים, אלא בזכות התמימות והפשטות שלו.
