תחושת "אני כבר יודע" היא אחד הדברים שמונעים מאיתנו להעמיק בתורה, בתפילה, בהתבודדות, ובקשרים עם בני משפחה וחברים. אנו מכירים רק את הקליפות החיצוניות של הדברים. הבעל שם טוב אמר "תורת ה' תמימה" – כלומר עדיין לא נגעו בה באמת.
כשאדם מתייחס לכל דבר כאילו הוא ראשוני וייחודי – בין אם זו התורה, בן הזוג, הילדים, שבת או חג – נוצרת התלהבות והתחדשות, ומתאפשר גילוי של עומק חדש. לעומת זאת, כשיושבים עם האישה לקפה ואומרים "אני מכיר אותה כבר 23 שנה", סוגרים את הדלת בפני כל גילוי חדש. אך כשניגשים אליה בפתיחות ובסקרנות – יש סיכוי שמשהו יפתח.
כך גם עם הילדים – במקום לחשוב שכבר יודעים הכל עליהם, לעצור, לפנות את הקליפות ולחפש מה יש שם. ברגע שעוברים את אותן קליפות ולבושים המסתירים את הפנימיות, נפתח משהו חדש ומגיע אור חדש – דבר שיכול להרים את החיים במקומות רבים.
תגים קשורים:
התעמקות בתורה, התבודדות ותפילה, חיבור עצמי, התחדשות רוחנית, עומק בחיים, קליפות וחושך, אור חדש, יהדות ספירותית
