משפיעים בתוך החברה מעלים שאלה האם השפעה על אחרים מגבירה את האגו. בתוך התהליך נמצאים במצב של "משפיע על מנת להשפיע", שבו האגו כל הזמן מחפש פידבקים וקרדיט. החשוב הוא לראות את האגו, להכיר בו, אך לא להזין אותו.
לאורך שנים התהליך מזדכך. בתחילה האגו מנסה לתפוס את המקום – רוצה כסף, כוח ושליטה. האגו צריך לעלות כדי שנראה אותו כצל נפשי, מנגנון שחי בכולנו, ואז נוכל להתאפק מלהיכנס אליו.
בעבודה עם קבוצות להתעוררות רוחנית ועבודה נפשית קלינית, מתברר שכשאדם מתעורר, האגו לא אוהב זאת ומנסה להכשיל את ההתעוררות. למרות שבסוף זו קפיצה. דוגמה אישית: אחרי מפגשי קבוצה מוצלחים, האגו היה תוקף בלילה עם מחשבות על גאווה, הצלחה עתידית וכסף, למנוע שינה. העבודה היא לראות זאת ולהיגמל מזה.
אנחנו כלים – שום דבר לא בזכותנו ולא באשמתנו. האגו רוצה לקחת קרדיט על העשייה, אבל יש רק אחד שעושה הכל – האינסוף. כמו במשפט "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" – להכיר שאנחנו פעולים, לא פועלים.
יש שני צדדים: גאווה ("אני אחראי להצלחה, אני חכם ומדהים") ואשמה ("אני עשיתי טעות, אני רע"). בשניהם יש רק אחראי אחד. זה לא אומר שלא לוקחים אחריות – אם פגענו או טעינו צריך להתחקר ולהתנצל.
לגבי החשש מלעשות דברים בגלל פחד שהאגו יעלה – האגו מסתמך על זה ואומר "אל תעשה כלום". אבל התשובה היא שבאנו להתפתח, ואין התפתחות בלי חושך. אנחנו חייבים את הכאב והחושך כדי להתפתח. העניין הוא להתחיל לעבור למסלול של נתינה והשפעה, וכל הזמן בתוך המסלול לעבוד עם האגו. זה תהליך הזיכוך.
תגים קשורים:
האגו, התעוררות רוחנית, קבוצות, התפתחות נפשית, גאווה, אחריות, זיכוך האגו, נתינה והשפעה
