היום נדבר על פרשת לך לך, נקודה הנוגעת מאוד ללב ולחיים שלי. השאלה הראשונה: האם ההתנהגות שלנו אוטומטית או בחירתית? עד כמה אנחנו באמת בוחרים, או פועלים לפי תכנות ביולוגי, חינוך ביתי ודפוסים שרכשנו?
גדלתי במשפחה של עורכי דין – סבא, אבא, שני אחים – כולם עורכי דין. הסיכוי שלא אהיה עורך דין היה קטן. בגיל 24, כמנכ"ל סטארטאפ מצליח בקליפורניה, עמדתי ליד עצי קוקוס ושאלתי: זה באמת מה שאני רוצה? ברחתי מכנס, התעלמתי מהצעות עבודה נוספות, ובחרתי דרך אחרת – כי שמעתי קול פנימי שאמר "אני רוצה לעשות טוב".
הפרשה מתחילה: "לך לך מארצך ממולדתך מבית אביך אל הארץ אשר אראך". מה מוזר? הפירוט המיותר (מספיק "מארצך"), הסדר ההפוך (מכללי לפרטי), וחוסר ציון היעד. התשובה: הקב"ה מנחית את הבשורה בהדרגה, ומלמד שהמסע עצמו – מצב של "אל הארץ אשר אראך", של אי-ידיעה – הוא חלק מהתהליך.
רבי נתן מסביר: זו קריאה לכל אדם – לך לך לעצמך, לנשמתך. לצאת מהארציות, מהמולדת (הדפוסים המולדים), ומבית אביך (התפיסות שקיבלת). לא למרוד – המורד עדיין תלוי במה שהוא נגדו. אלא להניח בצד, לבחון מחדש: מי אני באמת?
לכל אחד יש נקודה ייחודית שאין לאף אחד אחר. אבל לעתים קרובות, הנקודה המיוחדת שלך לא נראית לך מיוחדת – היא נראית טבעית. התבודדות – זמן יומיומי עם עצמך – היא הכלי לגלות את זה. כמה זמן ביום אתה משקיע בקשר עם הבן אדם החשוב ביותר – עצמך?
האוטומט תמיד נמצא שם – זה הדיפולט שלנו. אבל יש אפשרות לצאת ממנו באחוז מסוים, על ידי שאילת שאלות ובחירה מודעת. כמו טייס אוטומטי: אפשר לסובב את ההגה ולשנות כיוון. אם עוזבים, המטוס חוזר למסלול האוטומטי.
גם אם אתה תקוע – עם חובות, משפחה, התחייבויות – אפשר להתחיל תהליך. מישהו שעבד במחשבים ושנא את זה התחיל להיות שמח רק כשהחליט שבעוד חצי שנה יתחיל ללמוד טיפול. יש כיוון, יש תקווה. אשתי התחילה ללמוד עבודה סוציאלית בגיל 40 ומשהו אחרי 16 שנה בבית. מישהו בן 70 הוציא ספר ראשון.
מי אני? התשובה היא ERROR – כי בעומק, אנחנו חלק מאינסוף, וכל חלק מאינסוף הוא אינסוף. אי אפשר לחשב את זה, אבל אפשר לחיות עם השאלה הזו. בכל רגע יש צומת – לבחור את הבחירות שלך. זה תלוי בנו, וזה משנה חיים.
תגים קשורים:
לך לך, בחירה חופשית, התפתחות רוחנית, מסע אישי, עבודה פנימית, זהות עצמית, התבודדות, נקודה טובה
