אנשים לא רואים טוב באחרים או בעצמם באופן אוטומטי – זה דורש עבודה עצמית. המנגנונים ההישרדותיים שלנו, יחד עם החינוך שקיבלנו, גרמו לנו לראות בעיקר את הלא טוב. כשמישהו רואה בנו טוב, זה מחזק אותנו ומוציא ממנו עוד טוב – כמו הסיפור על הבן שעבר בית ספר והפך להצטיין כשהמורים ראו בו "ילד גאון" במקום ילד עם ADHD.
"הקלאץ' הנפשי" הוא הכלי – לעצור רגע כשעולה מחשבה שלילית ולהגיד "יש פה משהו שאני לא יודע". כמו המקרה בסופר עם הקופה המהירה, שהתברר שהיא מיועדת גם לנכים. ההסתכלות על הטוב לא אומרת התעלמות מהמציאות או מבעיות, אלא מאפשרת לנו לראות מאיפה אנחנו יוצאים ולאן אנחנו רוצים להגיע. בלי לראות טוב בעצמנו, אין לנו את האנרגיה לעשות שינוי.
חשוב להבדיל בין ההסתכלות הטובה לבין ההתנהגות המעשית – אפשר לראות טוב במישהו וגם לשמור על גבולות. המשפט "ככה אני" הוא אחד הדברים הכי מגבילים – זה לא מי שאתה באמת, רק איפה שהחיים הביאו אותך עד עכשיו.
רבי נחמן בתורת "הזכירה" מדבר על חיפוש מעט טוב, כי השינוי צריך להיות קטן. ככל שמתמקדים בנקודה הטובה, זה מושך עוד טוב. זו לא תיאוריה – צריך לבדוק את זה במעבדת החיים. החברה שלנו מקדשת את ההלקאה העצמית, לא את החמלה העצמית, אבל העבודה על ראיית הטוב משנה את האקלים הרגשי והנפשי שלנו לגמרי.
תגים קשורים:
נקודה טובה, התפתחות אישית, ראיית טוב, רבי נחמן, חמלה עצמית, שינוי התנהגות, מודעות נפשית, הערכת הטוב
