בשיעור זה מוסבר הרעיון שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, גם במקומות הנמוכים ביותר, אך הוא מוסתר שם על ידי קליפות ולבושים. מי שחושב שהאלוקים אינו נמצא במקום שבו הוא עצמו נמצא – הוא למעשה מנותק ושקוע במדור הקליפות.
ככל שאדם מתקדש ועולה ברוחניות, כך מתמעטים הלבושים והצמצום, והוא מתקרב יותר לשם יתברך – לא במובן של מרחק פיזי, אלא במובן של תפיסה ומודעות. המטרה אינה לבטל את האגו או לברוח מהמציאות, אלא לאהוב את עצמו יחד עם השם יתברך באהבה יתרה – חיבור חם ופנימי שמחבר בין האדם לבין שורשו האלוקי בתוך העולם הגשמי.
רבנו מציין שיש שני סוגי ימים: ימי טוב וימי רע, כנגד שבע המידות. בימי הטוב יש לשמוח, ובימי הרע – להסתכל היטב ולחפש את הטוב הנסתר. אותיות התורה מחיות כל דבר, אך ככל שמדרגה נמוכה יותר, כך האותיות צמצומות יותר ומוסתרות תחת קליפות.
מי שכופה את יצרו הרע – בין אם מדובר בתאוות גשמיות, במידות רעות, או בנטייה האוטומטית לראות רק את השלילי – גורם לכך שהרע מתבלבל ומתבטל, ואותיות התורה שהיו נסתרות שם מתגלות ומקבלות אור רב יותר מלמעלה. כך האדם דומה למי שבונה את התורה, ומגלה תורה חדשה שהייתה מוסתרת דווקא במקומות הנמוכים ביותר.
בנוסף, מובהר ההבדל בין לבוש לבין קליפה: לבוש מסתיר אך גם מגלה ומשייך את הדבר לשורשו, ואילו קליפה טוענת שהיא קיימת בפני עצמה, נפרדת מהשורש האלוקי.
תגים קשורים:
התפתחות רוחנית, קופת יצרו, אותיות התורה, ימים טובים ורעים, מידות רוחניות, קליפות ומלבושים, גילוי התורה, אהבה יתרה
