השיעור עוסק בתורה לד של רבי נחמן מברסלב ומתמקד במושגי החוכמה והבינה כפי שהם מתבטאים בסמל המלפום (האות ו עם נקודה).
החוכמה מוגדרת כנקודה – מקור ראשוני, כמו מעיין הבוקע מהאדמה. הבינה היא ההמשכה – כמו הנחל הנמשך מאותו מעיין. הי מייצגת את הנקודה והו מייצגת את ההמשכה לתוך המציאות.
רבנו מראה כיצד תבנית זו חוזרת על עצמה בכמה מישורים: עשרת הדיברות (י=10) מול הלוחות (ו=שש על שש), התורה (נקודת החוכמה) מול העולם (שנברא בששת ימי המעשה), הצדיק (נקודה) מול עם ישראל (ו, תומכי התורה), ובתוך כל אדם – הפה והמוח מול הלב.
מסר מרכזי: הנקודה הפנימית של האדם – נשמתו – לעולם אינה נפגמת, אלא רק מתרחקת. הקשיים והשברים מתרחשים בהמשכה (הו), אך לא בנקודה עצמה. לכן תמיד אפשר לחזור ולהתחבר לשורש. הפתרון לאהבות רעות, להתמכרויות ולחרפות אינו מלחמה חיצונית אלא חיבור פנימי לנקודה האישית.
בסיום השיעור התנהל דיון עם משתתפים, ובולטת שיחה עם פסיכיאטרית שהתחברה לרעיון שגם בעבודה הטיפולית יש לראות את האור האינסופי שבאדם לצד השבר שבכלי.
תגים קשורים:
חוכמה ובינה, תורה לד, שבירת כלים, אהבות רעות, צדיק, פנימיות התורה, זוגיות, קליפות
