בתחילת חודש אדר, לקראת פורים, עלתה השאלה כיצד אפשר להיות שמח כשהטבע האנושי נמשך לעצבות. הרב מסתמך על תורה כד בליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן מברסלב, שם כתוב שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, וכי כל המחלות באות מקלקול השמחה.
רבי נחמן מסביר שטבע האדם נמשך למרה שחורה ועצבות בגלל פגעי ומקרי הזמן – דברים קשים שקורים בחיים, בין אם אישיים ובין אם כלליים, כולל חדשות שליליות שהמדיה מייצרת בכוונה כדי להחזיק צופים. לכן יש להתגבר בכוח גדול ולהכריח את עצמו להיות שמח.
אחת העצות הראשונות היא "מילי דשטותא" – לעשות דברים קלילים ומשעשעים, פרצופים, קולות של חיות וכדומה, כדי לחזור לטבעיות רגשית שאבדה. זו לא הדרגה הגבוהה ביותר בסולם השמחה, אלא ההתחלה שממנה עולים קומה אחר קומה.
נקודה עמוקה שעולה היא שהשמחה קיימת בתוכנו תמיד – "נתת שמחה בליבי" – ואינה תלויה בנסיבות חיצוניות. כשמפנים את התודעה פנימה, אפשר לגלות שמחה אינסופית שנמצאת בעומק הלב. נערכה מדיטציה קצרה כדי לחוות זאת.
כלים מעשיים שהוצעו להוספת שמחה בחיים: תנועה, הליכה, מוזיקה וריקוד, הודיה, לראות את הטוב בעצמנו ובמציאות, ולדבר עם אחרים על שמחה – כי שמחת אחרים מחזירה שמחה ללב שלנו.
בסיום הודגש כי השמחה אינה מחליפה את הצורך לתקן דברים בחיים, אלא נותנת את הכוחות לעשות זאת. מי שמצליח לשמור על שמחה פנימית – הוא זה שמנצח בסופו של דבר.
תגים קשורים:
שמחה, עצבות, רבי נחמן, התגברות, פורים, תורה, מדיטציה, תקווה
