תורה לג עוסקת בשאלה כיצד אפשר לראות טוב, להרגיש אהוב ומחובר – הן בזמנים טובים והן בזמנים קשים. רבנו מגלה שהדרך למצוא את השם יתברך בכל מצב היא דרך התורה הנקראת שלום ודרך הצדיקים.
השלום האמיתי מתחיל מבפנים – אם אין לאדם שלום פנימי עם עצמו, אי אפשר להיות בשלום עם אחרים. לכן תורה לג מלמדת כיצד להגיע לשלום פנימי, וממנו לשלום עם הזולת ועם כל הבריאה.
בסעיף ב', רבנו מביא מושגים מפנימיות התורה: "מלא כל הארץ כבודו", "לית אתר פנוי מיניה", "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין" – שמשמעותם שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, גם במקומות של הסתרה גדולה. אין שום מקום שהוא ריק ממנו לגמרי, אפילו אם האור האלוקי שם מכוסה בלבושים רבים.
מכאן נובע שאין תירוץ לומר "אני נמצא במקום גשמי ולכן אינני יכול לעבוד את השם". דווקא מתוך המקום שבו נמצאים, ולא משנה כמה הוא נראה רחוק מקדושה, ניתן להתקרב לקדוש ברוך הוא ולשוב אליו בתשובה שלמה. ככל שאדם עולה ממדרגה למדרגה, הלבושים מתמעטים והוא מתקרב יותר לשם יתברך, עד שיכול לאהוב אותו ואת עצמו באהבה יתרה.
הצדיקים מגלים שכל מה שאדם מחפש בחוץ – אהבה, חיבור, מתיקות – נמצא בפנים. העצה המרכזית היא התבודדות: לעצור, לפתוח את הלב לפני הקדוש ברוך הוא, ממש במקום שבו נמצאים, ולחפש אותו שם.
תגים קשורים:
שלום, אלוקות, התבודדות, תשובה, אהבה, עבודת השם, קדושה, התקרבות רוחנית
