אם כן, רבי נחמן מגלה לנו שאנחנו בעצם טובים, ושגם כשאחרים עושים דברים שנראים לנו רעים – עמוק בתוכם הם בעצם טובים. אז הכול בסדר…
נשמע פשוט, לא?
הכול כל כך פשוט, לכאורה, ובכל זאת, אנחנו מוקפים ברע וסובלים ממנו. אנו מתנהגים באלימות, לפעמים אפילו באכזריות. גם אם עמוק בפנים כולם טובים, הלוא יש בעולם סבל רב.
לכאורה מה שאנו רואים סביבנו הוא בדיוק הפוך מהנקודה הטובה! העולם שועט לכיוון ההפוך… גם אם אנו מבינים שהחיפוש אחר טוב הוא הגיוני ונכון, משום מה זה קשה לנו. אנו שוכחים את זה או פוטרים את העניין ב"שטויות רוחניות שלא קשורות לחיים שלי".
"אם הכול כל כך טוב ויפה, למה הכול נראה רע?" אדם יכול לשאול את עצמו. "ואם כל כך טבעי למצוא את הטוב – למה זה כל כך קשה?"
רגע רגע. לא אמרנו שזה טבעי. זאת האמת הפנימית שלך, אבל זה לא טבעי. זה לא הטבע המכני. הטבע המכני שמוטבע בנו הוא למעשה הפוך לגמרי. הטבע מושך אותנו למטה כדי שנוכל לפרוש את הכנפיים ולעוף, מתוך בחירה ומתוך קבלת אחריות − ולא כתהליך אוטומטי.
גם כאשר הייתי עמוק בתוך החזרה בתשובה, ואפילו קראתי ולמדתי ליקוטי מוהר"ן (ספרו של רבי נחמן שמאגד את התורות שאמר לתלמידיו), עדיין לא הייתי ממש "מחובר" לדברים. חבריי היו מדברים אתי על "אזמרה", וזה היה נראה לי טבעי ופשוט. מה הבעיה? שאלתי. לראות טוב, ביג דיל. הרגשתי "בסדר" בסך הכול. נכון, אם היו שואלים אותי ספציפית לגבי תחומים מסוימים בחיים שלי, כנראה שהייתי מודה שהמצב לא מושלם, אבל לא התעסקתי בזה. השתדלתי לראות את הטוב "באופן כללי". לא הסכמתי לתת מקום לכאב שישב מתחת לפני השטח, לתחושת התקיעות שליוותה אותי, זו שהשתדלתי להימנע ממנה ולברוח מפניה באמצעים שונים.
רק כעבור שנים – כשהתחלתי להתבודד ולפגוש את הקשיים בתוכי, כשגיליתי שיום אחרי יום אני פוגש בהתבודדות קיר של תסכול, תחושה של חוסר תזוזה – התחלתי להבין על מה הם מדברים. הבנתי שבלי "אזמרה", בלי לראות את מעט הטוב, אני אבוד. ככל שמעמיקים פנימה ומוכנים לפגוש את הקשיים – מוכרחים דבר מה אשר יאזן את הדברים. מוכרחים לחתור כדי למצוא תקווה גם במקום שנראה אפל וחסר סיכוי.
במהלך הדברים נבין נקודה בסיסית מאוד ונתבונן בה: "אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד) זאת אומרת שאם יש אפשרות לטוב במקום מסוים, גם האפשרות ההפוכה לגמרי קיימת, מעין תמונת ראי של הטוב. אם יש אפשרות להגיע לטוב אדיר ומדהים − חייבת להיות גם אפשרות לבחור בדיוק הפוך.
רבי נתן מספר על שיחה שהייתה לו עם רבי נחמן: "פעם אחת אמר לי − כל מה שאתה רואה בעולם הוא רק בשביל הבחירה, כי כל העולם ומלואו לא נברא רק בשביל הבחירה" (חיי מוהר"ן, אות תקיט).
כל הניסיונות שבאים אלינו בחיים, כל הקשיים, כל העליות וכל הירידות – תפקידם אחד, לאפשר לנו את הבחירה. לספק לנו את כר האפשרויות האינסופי, שבו בסופו של דבר אנחנו בוחרים בחירות סופיות המנווטות את חיינו אל עבר חוף המבטחים הטוב, או חס ושלום, מרסקות אותנו שוב ושוב אל מציאות שנראית לנו נוקשה ולא מתפשרת.
הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו זכר צדיק לברכה, מגדולי המקובלים, חי באיטליה ובהולנד ונקבר בישראל) כתב בספרו "דרך השם": "ואולם צריך שיהיה זה בבחירתו ורצונו, כי אילו היה מוכרח במעשיו להיות בוחר על כל פנים בשלימות, לא היה נקרא באמת בעל שלימותו, כי איננו בעליו, כיון שהוכרח מאחר לקנותו, והמקנהו הוא בעל שלימותו, ולא היתה הכונה העליונה מתקיימת" (חלק א, פרק ג – במין האנושי).
הרמח"ל מסביר שאילו היינו מוכרחים לבחור בטוב, זאת לא הייתה בחירה. אילו האפשרות של הטוב הייתה זוהרת כל כך ופשוטה כל כך, בלי כוחות המתנגדים לה – זאת לא הייתה בחירה אמתית.
כדי לאפשר לנו בחירה חופשית, נולדנו עם נקודות טובות ורצונות כבירים של טוב, ומעל זה, חוֹפוֹת קליפות של הסתרות, של מנגנוני הגנה ושל דמיונות. תפקידן, כפי שנראה בהמשך, לתת משקל נגד, לתת אפשרות כביכול לבחור בלא טוב.
את הצדדים הלא טובים, הנטייה להיגרר לשליליות, השורש לנפילה, הלביש הבורא כביכול מעל הגרעין של הטוב, מעל הפרי העסיסי של האמת שלנו, כקליפה חיצונית.
את הנטייה הטבעית שלנו אפשר לדמות לעלייה במעלה מדרגות נעות יורדות. אם נישאר במקומנו, נרד במקום לעלות; רק אם נעלה מתוך בחירה ועמל – נצליח להגיע למעלה.
החזון איש כתב בספרו "אמונה ובטחון" שלמעשה כל המידות הרעות מצטמצמות בכללות למידה אחת רעה, והיא "הזנחת החיים על מסלולם הטבעי" (פרק ד). זאת אומרת שהנטייה הטבעית היא לשקוע, לרדת למטה, לראות את הרע ולהזדהות אתו (בהמשך נלמד איך זה קשור לילדות שלנו ולחטא עץ הדעת טוב ורע).
לפיכך, על מנת להתחבר אל הטוב שלנו, אנו צריכים להישיר מבט ולבחון בתוכנו את כל הקולות השליליים, האמונות שמנסות "לסחוב אותנו למטה", ולעבור דרכם במסע אל האמת הנצחית שלנו. אמת זו היא העובדה כי אנו טובים ובעלי ערך מעצם בריאתנו, וכל הדברים הלא טובים אינם אלא מלבוש חיצוני או דברים ש"נדבקו" בנו לאורך הדרך, אבק דרכים אשר יש לנער מעלינו ולהתנער ממנו.
עליי להבין שאני טוב, אני עצם הטוב, ואני במסע מופלא שמטרתו לגלות את זה בעצמי ובסובבים אותי – לראות גם את הטוב שבהם ולהוסיף טוב בעולמם.
