עָנָה וְאָמַר: בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שׁוֹמְעָהּ הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה. וְזוֹ הִיא:
תורה שמתאימה גם ״לדרך״
פתיחת הסיפור במשפט זה אינה סתמית. זוהי אמירה שמתיחסת לענין ה״דרך״. כולנו בדרך. לעתים אנחנו מרגישים שתעינו קצת בדרך, ולפעמים נדמה שאנחנו ממש בתחילתה. יש גם כאלה שחושבים שהגיעו כמעט לסופה, ואז הבינו, שוב, שהם רק מתחילים.
זוגיות היא דרך. היא לא מקום סטטי. כדי להתחיל לעבוד עליה צריך להסכים לזה, להסכים שאנחנו בתהליך.
העובדה שזוג התחתן לא אומרת שהוא הגיע ליעד ומעכשיו הכל הולך לזרום באופן קל ונוח, אלא שעכשיו יש לו בסיס וקרש קפיצה לבנות קשר אמיתי.
לפעמים מתעוררת התנגדות קשה לתפיסה הזאת של ה״דרך״. הפכנו מכווני מטרות ויעדים עד כדי כך שהדרך נעשתה לא רלוונטית. ״אם רק נעבור את המכשול הזה הכל יסתדר״, או ״תגיד לי מה צריך לעשות כדי שזה יסתדר״, הן תפיסות מאוד רווחות ומושרשות. ההנחה היא שהמישור הבטוח הוא היעד, אבל רבי נחמן מלמד אותנו שהחיפוש וההעמקה גדולים וחשובים הרבה יותר מ״כר המרעה הנוח״.
כל ספורטאי אמיתי יודע שהיעד והמטרה הנוכחית הם רק קרש הקפיצה אל היעד הבא. תשאלו כל איש עסקים וגם הוא יסכים עם הקביעה הזו. משום מה בחיינו הפרטיים אנחנו חיים באמונה ש״עוד מעט הכל יסתדר״, ואז לא נצטרך יותר לעמול, להשתפר ולהעמיק. ההבנה שהדרך היא עצמה העניין יכולה לשנות את צורת ההסתכלות שלנו על המבוכות והמכשולים שעומדים בדרכנו.
תמיד יש יותר עמוק, יותר אמיתי. גם מי שהקשר שלו נראה טוב על פניו, צריך לבדוק – האם יש יותר מזה? האם יש אזורים בקשר שלנו שהזנחנו ואנחנו מעדיפים לא לגעת בהם? נקודות שהתרגלנו לנוע סביבם כמו מכשול שאינו מורגש, במקום להעלות אותן על השולחן ולבחון אותן? צריך לדעת שמה שלא הסכמנו לגעת בו – יישאר קפוא וכאבן נגף. יכול להיות שזה לא הזמן להתחיל להציף קושי, לדוגמא אם אנחנו לקראת לידה מבורכת או שאחד מבני הזוג בדיוק מחליף עבודה; גם זאת שאלה שצריך לשים עליה את הדעת. אך העיקר הוא לא לוותר על הדרך. להבין שהיא עודנה ארוכה יותר ממה שאנו חושבים, ושאנחנו תמיד בתנועה, שהרי החיים עצמם הם תנועה אינסופית.
נכון שפעמים רבות הפער נראה עצום, כמעט בלתי ניתן לגישור. ׳אנחנו פשוט לא מתאימים!׳ קוראים בני זוג בנחרצות, ובעיניהם נראית בברור האפשרות של פירוק הקשר, או במקרה הקיצוני יותר – פירוק בית ומשפחה. כאילו שכדי להתחיל לעבוד על קשר זוגי אמורה לשכון בבית אידיליה והסכמה על כל דבר. צריך להבין שמטרת קשר זוגי היא לאו דווקא הרמוניה.
מטרתו של קשר זוגי היא תיקון של כל אחד מבני הזוג, ויצירת שותפות אמיתית ואחדות ביניהם. הקשר מעמת אותנו באופן חסר פשרות עם המגבלות שלנו, רגשותינו הלא פתורים ומידות שעדיין לא תיקנו. לשם כך נתנה ההשגחה לכל אחד מאיתנו בן זוג שיאפשר את התיקון הזה בצורה הטובה ביותר. לעתים נדמה לנו שהפער בינינו הוא מכשול, אבל בהסתכלות של תיקון נגלה כמעט תמיד שדווקא השוני הוא המתנה הגדולה ביותר, שהרי כל מה שאני אינני – נמצא אצל בן הזוג שלי, וממנו אוכל ללמוד.
נקודת התבוננות:
איזה תלונות יש לבן או בת הזוג שלי עלי, והאם, ברגע שאני עם עצמי ולא צריך להדוף אותן, אני יכול למצוא בהן נקודה של אמת? האם לשני יש תכונות שמשלימות אותי, תכונות שאולי יוכלו לעזור לי בתיקון שלי?
