להמציא את עצמי מחדש – ולא להתייאש – טובים השניים

אירית הביטה בי מבעד למשקפי המעצבים שלה במבט חוקר. אופיר ישב שפוף לידה ונראה בעיקר עייף.
שתיקה קלה בחדר. אני דווקא מחבב את השתיקות האלה. הן מספרות הרבה יותר ממה שמילים לעתים יכולות.
אירית היתה הראשונה לפרוץ את השקט.
״אני אהיה איתך ישירה. בעקרון מבחינתי אין סיכוי לקשר הזה. אני כבר די החלטתי לפרק את החבילה.״
״אז למה אתם פה בכל זאת?״ שאלתי
״אופיר מאוד רצה שנבוא אליך. אחותו היתה פה עם בעלה והיא אמרה שזה מאוד עזר.״
אופיר הנהן.
״ומה אתה אומר?״ פניתי אליו.
״אני?״ שאל אופיר, הוא הביט בתקרה, ״אני כבר גם לא יודע. אני כל פעם חושב שזה הולך להסתדר ושוב פעם הכל מתרסק ביננו. תבין, היינו כבר אצל עשרות מטפלים.״
״שלושה.״ אמר אירית, ״שתי מטפלות בחמש שנים הראשונות של הקשר וזה החזיק טיפה ואז בשנה האחרונה ראינו מטפל.״
״מה היה אופי הפגישה איתו?״ חקרתי.
אופיר הניד בכתפיו, ״הוא הסכים עם אירית פחות או יותר. הוא בעיקר דיבר על זה שאם מפרקים את החבילה צריך להזהר מהמוקשים וצחק. זה היה מוזר.״
״מוקשים?״
״ככה הוא קרא לילדים.״ אמרה אירית.
הבטתי בהם בזעזוע קל.
״זה היה נורא.״ אמרה אירית, ״אני לא מבינה איך התגלגלנו אליו.״
״אני באמת לא יודע מי זה ומי מדבר כך על ילדים – ובבקשה אל תגידו לי, לא צריך עוד לשון הרע בחיים אבל אני לא הייתי כל כך ממהר לגירושין, לפחות לא בשלב כזה.״
״שלב כזה?״ שאל אופיר.
״שלב שבני הזוג עוד לא כל כך מכירים אחד את השני.״ זה היה אולי קצת מוגזם, אבל לפעמים ההקצנה משחררת משהו.
היא הביטה בי בתמיהה ואז אמרה ״אתה צוחק עלי. נכון? אני מכירה כל פינה מוארת ואפילה באופיר.״ היא עצרה לרגע, ״גם הוא בי, אני משערת. הוא כמובן לא מדבר על רגשות הרבה, גבר, אתה יודע, אבל בסך הכל…״
״עוד נדבר על זה בלי נדר.״ אמרתי ונאנחתי קלות, ״בכל אופן – אם את כאן, אני מבין שאת כן חושבת שיש עוד סיכוי?״
היא הסיטה את שערה לצד ואת מבטה הרחיקה, ״אני כבר לא יודעת כלום. אני מיואשת. שום דבר לא זז, הכל תקוע, אני לא רואה איך הבול עץ הזה הולך להשתנות.״
״דיברנו על זה שלא נתחיל להעליב אחד את השניה כאן,״ אמר אופיר, ״זוכרת?״
״זוכרת זוכרת.״ היא ענתה לו, ״אבל אם אני לא אגיד את מה שעל הלב שלי, איך הוא יוכל לעזור לנו?״
המתנתי.
״נכון שאני צריכה להגיד, לפחות כאן, מה שאני חושבת?״
״כן ולא.״ עניתי.
היא הביטה בי בהפתעה.
״אחות של אופיר אמרה שיש כאן הרבה מרחב לביטוי רגשי, אני מרגישה שאתה לא רוצה לשמוע אותי.״
הנהנתי, ״דווקא כן, אני מאוד רוצה לשמוע. אבל אני רוצה לשמוע אותך ולא את הדעות שלך על אופיר.״
יכולתי למנף את זה לכיוון של – האם את תמיד מרגישה שאף אחד לא רוצה לשמוע אותך אבל זה לא באמת היה לתועלת של הזוג, לפחות לדעתי. בתור מטפל אתה צריך ללמוד לא לפתוח דלתות שאתה לא באמת מעוניין לפתוח אותן באותו הרגע.
״מה ההבדל?״ היא שאלה.
״מה ההבדל בין לשמוע אותך לבין הדעות עליו?״
״כן.״
״תסבירי לי את.״
היא נראתה חסרת סבלנות, היא אחזה את התיק שלה בחוזקה. אופיר הביט בה במעט דאגה. אין מה לעשות, צריך לעבור דרך אי נוחות.
״אנחנו באנו אליך כדי שתעזור לנו, לא כדי שתעשה צחוק מאיתנו.״ היא אמרה, עיניה התכווצו מעט.
״מה אתה אומר אופיר?״ שאלתי והתעלמתי מההתנהגות שלה, שוב, גם בשלב זה, בוודאי שאם זה היה טיפול פרטני אישי ולא זוגי הייתי צולל לתוך הנקודה, ״אתה מבין מה ההבדל בין לשמוע אותה לבין לשמוע את מה שהיא חושבת עליך?״
הוא חייך, ״חשבתי שלא תשאל אותי.״ הוא עצר לרגע, ״חשבתי שהיא לא תתן לזה לקרות.״
היא הביטה בו בהפתעה. ״על מה אתה בכלל מדבר אופיר? השתגעתם שניכם? מה קורה כאן היום?״ היא אימצה את התיק לחיקה.
״היא תמיד משתלטת על השיחה.״ הוא אמר בנחת, ״כשמשהו לא מתאים לה היא מתחילה להיות תוקפנית. כפי שאתה בטח הרגשת.״
העדפתי לא לחוות את דעתי או רגשותי בנושא, הרגשתי שמשהו מתחיל לזוז ביניהם.
״ככה אתה מרגיש?״ היא שאלה.
״מה?״
״שאני משתלטת ונהיית תוקפנית.״
״חשבתי שדיברנו על זה כבר אירית.״ הוא אמר, ״לפני שנים.״
היא סידרה את משקפיה, ״חשבתי שזה הסתדר.״
״איך זה הסתדר אירית?״ כעס בקולו, ״אני פשוט שותק.״ הוא פנה אלי, ״אתה מבין? אני פשוט סיגלתי איזה טקטיקה ארוכת טווח, פשוט לשתוק ולא להתלונן יותר מידי אבל האמת שאם אתה כבר שואל אותי – זה התחיל להמאס עלי. אולי זאת הסיבה שגם אני לא בטוח שאני כל כך שש להמשיך איתה.״
ממש נפלא. רציתי למחוא לו כפיים אבל עצרתי את עצמי. סוף סוף הוא מתעורר מתרדמת השנים. היא היתה המומה, ״איך אתה אומר את זה ככה?״ היא שאלה, ״למה אף פעם לא דיברת על זה?״
״כאן אני מרגיש שיש לי מרחב.״ הוא אמר, ״בבית.. לא יודע תמיד העדפתי לשתוק ולא לפוצץ דברים.״
״וזה טוב?״ שאלתי, ״זה טוב שאתה אומר את הדברים?״
הוא חייך, ״זה מרגיש טוב, סוף סוף קצת להוציא את מה שבפנים.״
״ואת?״
היא הביטה בי. היא נראתה נרעשת, ״אני.. אני לא יודעת, הוא מציג אותי כמו איזה מפלצת כאילו שאני..״
״אבל זה טוב?״ שאלתי אותה, ״זה טוב שהוא מדבר כאן?״
תווי פניה התעוותו מעט לכדי חיוך קל, ״אני משערת שכן. סוף סוף הוא מדבר.״
שתקנו לרגע.
״ציפית לזה?״
״למה?״ היא שאלה.
״לדברים שהוא אמר.״
״האמת שלא.״
״אז יכול להיות שיש רבדים שלמים אצל אופיר שאת בכלל לא מכירה?״
היא הנידה בכתפיה, ״ככה זה נראה. אני לא כל כך יודעת..״
״יכול להיות שיש רבדים אצלך שאת בכלל לא מכירה?״
״למה אתה מתכוון?״
״בדיוק למה שאמרתי, כפי שפתאום משהו נפתח אצל אופיר וגילית רובד שלא הכרת, אולי גם בינך לבין עצמך – יש המון המון עומקים שטרם גילית. יכול להיות שבעצם אתם לא מכירים את עצמכם.״
היא צחקה, ״אתה קצת מפריז, לא?״
״מה אתה אומר אופיר?״ שאלתי, ״אני מפריז?״
הוא הנהן, ״אני בכלל לא בטוח. אני מרגיש שאצלי, עצם זה שהתחלתי להגיד משהו, אפילו דבר קטן, כבר פתח לי איזה מקום בפנים. האמת? אני סקרן לדעת מה יש שם עוד.״ הוא חייך ומשהו בעיניים שלו נדלק.
אירית שתקה והפנתה את מבטה הרחק מאיתנו. הרגל שלה רעדה מעט. אופיר הביט בה בדאגה.
״תודה.״ היא אמרה והישירה את מבטה אלי.
״תודה?״ שאלתי.
״נראה לי שהראת לי בעל חדש.״
״בעל חדש?״ שאלתי, ובכוונה הוספתי – ״את מתכוונת להתגרש ולמצוא בעל חדש?״ אופיר הביט בי בתמיהה.
״לא.״ היא צחקה, ״להפך. אני מבינה שיש לי כאן אוצר מתחת לגשר, אוצר שמחכה לי שנים. אני ממש לא מאמינה שאנחנו לא מדברים על הדברים, עם כל סדנאות המודעות שעשיתי. אני חושבת שפשוט הרגשתי שזה נגמר ביננו ושאני מכירה כל פינה בו ופתאום אני מבינה שאולי אני לא מכירה אותו בכלל.״
״וגם את עצמך.״ הוא אמר.
היא הנהנה, ״וגם את עצמי. אתה מתכוון לזה שאני נוראית ושתלטנית?״
״ממש לא.״ הוא אמר, ״את מדהימה אבל אם אני לא יכול להגיד לך את כל מה שמפריע לי, קשה לי גם להגיד לך את כל מה שמדהים בך כל כך.״
היא הסמיקה.