fbpx

הכסף הכסף – מתוך לחיות את היום

פרק מתוך הספר לחיות את היום:

 

הכסף, הכסף

״אני מרגיש שאני עומד למות״ אמר אמיר. ״ממש למות?״ שאלתי. ״לא״ הוא חייך, ״התכוונתי למות משעמום בעבודה. אני לא יודע אם אחזיק מעמד במשרד הזה״. ״וזה מוות עבורך?״ ״אם אצטרך לחזור לעבודה הקודמת שלי, זה כמעט למות ממש. הרגשתי שם כזה מחנק שבקושי יכולתי לתפקד. אל תצחק״. ״אני לא צוחק״. אמיר נשם אוויר מלוא ריאותיו. ״אני לא יודע מה יש לי. סבא שלי בגטו עבד עד שנפל על הרצפה, ואני בקושי מצליח להחזיק מעמד עד הקפוצ׳ינו של הצהריים״.

אנחנו דור מיוחד. לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה, העולם ליקק את פצעיו, ומושג הרווחה היה קשור באופן הדוק לרווחה כלכלית. האם יש לך כסף? אם לא, אתה בצרה גדולה מאוד. המרדף אחר הכסף, לצד התיעוש המוגבר, דחפו את האנושות למרוץ אל עתיד לא ברור אבל כביכול בטוח כלכלית.

עם השנים, מושג הרווחה התפתח והשתכלל. אם בתחילה היה מדובר בעיקר על לשרוד, פשוט לחיות, הרי שבהמשך החלה שאלת איכות החיים שלנו לקבל משמעות וכובד רב יותר. לאחר הרווחה הכלכלית החלו לדבר על רווחה במושגים סוציאליים של חופש וזכויות הפרט, וכן זכויות של ילדים בתוך המשפחה.

היום מושג הרווחה התרחב, והוא מתמקד יותר ברווחה הנפשית. יותר ויותר מבינים שחשבון בנק אדיר לא יעזור אם אתה הולך לישון בפחדים נוראיים וחי בעצבות או בהתמכרויות קשות. גם אם כל העולם מעריץ אותך או רץ אחריך, זה לא יועיל אם בינך לבין עצמך התחושה קשה. בכל אופן, כסף הוא סימבולי, הוא מסמל עבורנו משהו. אין הכוונה לאנשים עניים שאין להם מה לאכול, שעבורם כמובן הכסף אינו סימבולי והרעב אינו סמלי. הכוונה היא למי שמתפרנס בצורה סבירה, ותמיד מחפש להרוויח הרבה יותר. למה אנחנו מחפשים את ה״עוד״?

כל אחד ואחת יכולים להסתכל עמוק בתוכם ולבדוק – מה הכסף מסמל עבורי? לא באופן כללי, אלא מה זה אומר לי, למה אני רוצה את הכסף?

רבי נחמן אומר דבר מרתק. רבים מכירים את המושג ״תאוות ממון״, אבל רבי נחמן מסביר אותה בצורה אחרת. תאוות ממון, לדבריו, לא נמצאת דווקא אצל עשירים, שיש להם ממון ומתאווים להוסיף עליו. היא יכולה להימצא גם אצל מי שאין לו כל כך הרבה כסף. מהי תאוות הממון? “הַבָּא מֵחֲמַת תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁאֵין מַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ  בָּרוּך הוּא, שֶׁהוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס, וְהוּא חוֹשֵׁב “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה” (ליקוטי מוהר”ן תורה כג).

מכאן מובן שהבעיה עם תאוות ממון בכלל לא קשורה לכסף, אלא לאדם עצמו. הוא סבור שהוא צריך לשאת את העולם על כתפיו, שהוא זה שמרוויח את הכסף. יש מושג שמופיע בפסוק בספר דברים – “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”, כלומר המחשבה שההצלחה היתה תלויה בי ורק בי.

זה יכול להישמע טוב – ההצלחה תלויה בי. אבל זוהי חרב פיפיות! אם ההצלחה תלויה בי ורק בי, הרי שחרב הכישלון מתנופפת מעלי. כל דבר קטן שלא יסתדר, זו האחריות שלי. כל מחשבה על משהו שיכול להיכשל בעתיד מעיקה עלי. אותה תחושה של כוחי ועוצם ידי, שיכולה להראות מהצד כתחושה של אחריות, מסוגלות ועשיה – יכולה לכסות בעצם על תחושות של ריקנות, של חוסר שליטה וניסיון נואש לסדר את הדברים בצורה שאני כרגע מבין. תחושה של בדידות, שאף אחד לא עוזר לי, אף אחד לא לטובתי. זוהי תחושה הפוכה לגמרי מתחושה של תודעת שפע, שיש לי מקום בעולם, שאף אחד לא רוצה באמת להרע לי, שאני צריך לעשות את ההשתדלות שלי, את העשייה הקלה שלי ושיכול להיות לי מאוד טוב. עד כמה אנחנו מאמינים שיכול להיות לנו טוב?

רבי נחמן מסביר מה קורה לאותם שנופלים לתאוות הממון: “וְאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲוֹות מָמוֹן, וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹש בָּרוּך הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּסִבָּה קַלָּה, וְרוֹדְפִים אַחַר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהֵם אוֹכְלֵי לֶחֶם בְּעִצָּבוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג’): “בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה”, וְעַצְבוּת הוּא מָרָה שְׁחוֹרָה” (שם).

בעלי תאוות הממון לא מאמינים שהשם יתברך יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה. בתרגום פשוט למציאות היומיומית – הם לא מאמינים שיכול ״ללכת להם בקלות״. הבעיה שלהם היא לא רווחה חומרית בלבד אלא רווחה נפשית: אין להם רווחה נפשית, והם חושבים שאם יתאמצו עוד טיפה – הם יגיעו למנוחה ולנחלה.

בימי הסטארטאפ שלי פגשתי המון אנשים שהרוויחו הרבה מאוד כסף, חלקם היו בשיא המרוץ וחלקם היו בשלב מאוחר יותר בחיים. שואלים אותי לפעמים בהרצאות – האם לא יכול להיות מישהו שגם הרוויח המון כסף וגם באמת שמח בחיים, שמחה פשוטה ועמוקה, שמרגיש באמת מחובר לעצמו ולמה שהוא עושה? והתשובה היא – כמובן שזה אפשרי… אבל כדי להיות שם, לא מספיק לרדוף אחרי הכסף. בדרך כלל הרדיפה אחרי הכסף מעוורת אותנו בדרך ומרחיקה אותנו ממטרות פנימיות ומרווחה נפשית אמיתית. ולכן בדרך כלל – לא. החתירה להצלחה כלכלית גורמת לרבים להתמקד כל כך באותה מטרה, שהם מזניחים את הרווחה הנפשית ואת המטרות הנפשיות, רגשיות או רוחניות שלהם. הכל על מזבח ההצלחה. אולם כפי שכתבתי זה כן אפשרי. איך? אם אותו אדם משקיע לאורך הדרך בחיפוש המטרות הפנימיות שלו והתמקדות בהן, זה אפשרי. נדיר, אבל אפשרי. זה חשבון של כוחות נפש: כאשר אדם נמצא בתאוות ממון, כפי שרבי נחמן הסביר, הוא מאמין שעליו להתאמץ הרבה מאוד ולרכז את כל כוחות הנפש כדי להרוויח – וזה כוחי ועוצם ידי. בדרך העולם, ככל שאדם מרכז את כוחות הנפש שלו בכסף, הוא לא ישקיע בתחומים פנימיים ולא יפתח את עצמו מבחינה פנימית; אבל אם הוא יעשה את זה, הוא יוכל לפרוח.

כפי שהסברנו בתחילת הפרק, העולם התפתח מרווחה כלכלית והישרדות פיזית לחיפוש רווחה סוציאלית, ועכשיו המושג הרלוונטי בחיינו הוא רווחה נפשית. תחושת רווחה, אם כן, נשענת אמנם על העובדה שיש לנו מה לאכול, אבל זה לא עוצר שם. אנחנו חייבים לראות איך למצוא את החיבור שלנו, את המשמעות והפנימיות שלנו. תאוות הממון והמרדף אחרי הכסף מצמצמים את התפיסה שלנו, זורקים אותנו לתפיסה שבה הכל קשה ולא בא בקלות, תפיסה שאני צריך להתאמץ ולרכז את כל כוחות הנפש שלי בהישרדות כלכלית, חברתית וכדומה – ולכן נוצרת פגיעה ברווחה הנפשית שלנו. אנחנו צריכים למצוא דרך לשבור את מעגל הקסמים של תאוות הממון, ורבי נחמן מגלה לנו דרך כזו, לצאת מתפיסת הקטנות לתפיסה של גדלות:

“לְהַמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן, וּשְׁבִירָתָהּ הוּא עַל יְדֵי צְדָקָה” (ליקוטי מוהר”ן תורה יג).

שבירת תאוות הממון היא על ידי צדקה. לא ניכנס כרגע למעלות הרוחניות ולהסברים עמוקים על צדקה, מכיוון שזה מעבר לתחום ספר זה. רק נאמר בקצרה שהצדקה היא ממש הפוכה לתאוות הממון. בתאוות הממון אני מאמין שאם לא אתאמץ ממש להשיג בכוחותיי כסף – לא יהיה לי כלום, ואילו הצדקה מראה הפוך – אני מאמין שעל ידי נתינה אגדיל את השפע שלי. זהו אחד התחומים שהשם יתברך אמר עליו לעם ישראל – בחנוני נא בזאת. תנו צדקה ותבדקו אם באמת העשרתם ממנה או להפך.

בטווח הקצר, ברגעים הראשונים של נתינת הצדקה, נראה לאדם שהוא הפסיד. הוא עבד קשה להתפרנס ולהרוויח את לחמו, ועכשיו הוא נותן חלק מזה למישהו אחר. על פי הטבע נראה שהוא הפסיד, אבל באמת הוא הרוויח. ראשית, כפי שכתבנו, אפשר לבדוק ולראות שבאמת לא מפסידים מזה מבחינה חומרית בסופו של דבר. אבל גם מבחינה נפשית, כשאדם נותן, הוא מרגיש בגדלות ולא בקטנות.

ננסה להסביר את זה. כיצד העובדה שאני נותן למישהו צדקה, או סיוע אחר, מביאה אותי למקום של גדלות, ובכלל במה מדובר?

 

על מוחין דגדלות ועל מוחין דקטנות

מוחין דגדלות ומוחין דקטנות, הם שני מושגים שקשורים לנפש שלנו, וליתר דיוק – לתחושת הדחק או הרווחה הנפשית שלנו. מוחין דגדלות הוא מצב משוחרר שבו המוח פתוח: אנחנו מבינים דברים, מצליחים לראות את התמונה הגדולה ולא מרגישים צמצום בנפש. זהו מצב שממנו גם נגזרות התנהגויות של רחבות, נתינה ומחשבה על האחר ולא רק על עצמי. מוחין דקטנות, לעומת זאת, הוא מצב של צמצום. תפיסה צרה ומצומצמת בה רבים הייסורים וההתמקדות בנקודה קטנה וכאובה של עצמנו. במוחין דקטנות קשה לנו ״לחשוב בגדול״, קשה לנו לראות איך כל מה שעובר עלינו הוא לטובתנו. זה סוג של מצב הישרדותי.

רבותינו מלמדים אותנו שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, ובמצוות צדקה אפשר לראות את זה ״בשידור חי״. אתה לא רוצה לתת, אתה מרגיש קטנות, לא מעניין אותך אף אחד אחר. מבחינתך – שילך לעבוד. אבל אז אתה עוצר את עצמך ומושיט את היד לכיס, מוציא ונותן לו משהו. עשית את זה. יצאת מהקטנות שלך ולו לרגע, יצאת מהפנקסאות ותחושת הצדקנות שלך. עלית מעל לטבע שלך – ולו לרגע אחד. מהבחינה הזאת הצדקה היא מעלית מקטנות לגדלות.

יש כאן עוד עניין. ברגע שאתה נותן, עצם הנתינה עצמה היא הפיכה ממקבל למשפיע, ומשפיע הוא בגדלות. כשאני נותן צדקה, כשאני נותן לאחר – אני מאותת לעצמי ולעולם כולו: יש לי. לא רק שלא חסר לי, שאני לא מסתובב בתודעה של חסך וחוסר, אלא שיש לי מספיק אפילו לתת לאחרים. זה יכול לשנות את כל התפיסה הפנימית! אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אתה נותן, ומשהו בפנים אומר – וואלה, נתתי, זאת אומרת שיש לי. לפיכך הצדקה היא לא רק מצווה חשובה, ואפילו לא רק הסדר חברתי נפלא של עזרה לעניים. הצדקה מעלה אותנו מתפיסה של חוסר כלכלי לתפיסה של שפע, תפיסת רווחה נפשית, חומרית ואף רוחנית.

נקודה להתבוננות: איפה אני יכול לתת? איך אני יכול לצאת מהתפיסה המצומצמת שלי? האם אני יכול להרחיב את התפיסה של הרווחה הכלכלית שלי על ידי נתינה לאחר? נסו וכתבו לעצמכם יומן קצר על התחושה שלכם לגבי הרווחה הכלכלית. האם דברים משתנים? האם אנחנו מאמינים בכלל שמשהו יכול להשתנות בתחום הזה?

**

בתאוות הממון אני מאמין שאם לא אתאמץ ממש להשיג בכוחותיי כסף – לא יהיה לי כלום. ואילו הצדקה מראה הפוך – אני מאמין שעל ידי נתינה, אגדיל את השפע שלי.

 

 

מלכודת הדופמין (מתוך הספר לחיות את היום)

למה אנשים מתמכרים לרשתות חברתיות ולמדיה? התשובה מסתתרת בתוך המוח שלו. הגוף שלנו מפריש חומרים שונים, חלקם הורמונים ומוליכים עצביים. אחד מהם נקרא דופמין. חומר מאוד חשוב בגוף האנושי, שהגוף

קרא עוד »
  • מבצע!
  • מבצע!
    קורסים אונליין

    קורס תקשורת ריגשית

    240.00 99.00 הוספה לסל
  • מבצע!
  • מבצע!
  • מבצע!
    קורסים אונליין

    סדנת כתיבה אונליין עם רן ובר

    540.00 495.00 הוספה לסל
  • מבצע!
  • מבצע!
  • מבצע!
    ספרים

    בודאי ישנה אהבה

    98.00 59.00 הוספה לסל
Open chat
1
צריך עזרה? נשמח לעזור - לחצו כאן..
שלום!
אפשר לעזור?
דילוג לתוכן
%d בלוגרים אהבו את זה: