מתוך הספר מחובר מאת רן ובר
בסיפורנו, הקריאה של המלך דומיננטית וברורה. בהמשך נראה שהתם מקבל את הקריאה שלו, מקשיב לה ורץ אל המלך, והחכם מקבל את הקריאה שלו, דוחה אותה ומנסה להוכיח שבכלל אין מלך: "וְצִוָּה בְּהָאִגֶּרֶת, שֶׁהַגַּאבִּירְנִיר יִשְׁלַח לָהֶם אִגְּרוֹת מִשְּׁמוֹ לְהֶחָכָם וְהַתָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּחֲדוּ, וְיִכְתֹּב לָהֶם, שֶׁאֵין הַדָּבָר נָחוּץ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר דַּוְקָא שֶׁיָּבוֹאוּ רַק הַדָּבָר תָּלוּי בִּרְצוֹנָם: אִם הֵם רוֹצִים-יָבוֹאוּ, רַק שֶׁהַמֶּלֶךְ חָפֵץ לִרְאוֹתָם."
זהו גם משל לחיים שלנו. יש בתוכנו קריאה, לכל אחד מאיתנו הקריאה המדויקת שלו. האם אנחנו מקשיבים לה, ואם אנחנו מצליחים להקשיב לה – עד כמה אנו פועלים לפיה בחיינו?
כתוב בספר בראשית:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (בראשית מט, א).
למה נאמר "את אשר יקרא" ולא "את אשר יקרה"? ניתן ללמוד שיעקב מנבא על כך שבאחרית הימים תהיה קריאה. למעשה, כל הזמן יש בתוכנו קריאה: הנשמה רוצה לגלות לנו סודות עליונים (ליקוטי מוהר״ן, תורה כב), והלב שלנו רוצה לגלות לנו דברי אלוקים (ליקוטי מוהר״ן, תורה קנו). אפשר גם לומר שמה שקורה איתנו הוא בעצם הקריאה, כפי שמופיע בפסוק על יעקב ובניו – "אגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". החיבור בין המילים יקרא ויקרה הוא גם ההבנה בכך שמדובר על מה שהולך לקרות באחרית הימים, ומתוך כך עלינו להקשיב להזדמנויות, למה שמתעורר בתוכנו, להבין שהבורא מדבר איתנו.
איך אפשר להיות בקשב? איך אפשר להקשיב למה שעובר עלינו ולהבין מה אנחנו צריכים לעשות? ניתן לשאלה להדהד בתוכנו ונראה מה מתגלה. חשוב להפנים כי עצם הפניית הקשב פנימה, עצם ההבנה שיש קריאה שמחכה לנו בתוכנו, יכולה לגלות לנו עולמות חדשים. כשמדובר בהקשבה לקריאה – לא מדובר בניסיון להבין את משמעות הרשרוש של כל עלה, אלא במודעות מתוך הרפיה והמתנה, מתוך אמונה בכך שישנה קריאה, ושדווקא אם נרפה מהחיפוש והמרוץ החיצוני, נוכל לשמוע אותה.
(23) פַּעַם אֶחָד בָּא הַמֶּלֶךְ עַל הַסְּקַאסְקִי, וּמָצָא, שֶׁהָיוּ כְּתוּבִין שָׁם אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים, זֶה בַּשֵּׁם חָכָם, וְזֶה בַּשֵּׁם תָּם, וְהָיָה בְּעֵינָיו לְפֶלֶא, שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם מְכֻנִּים בַּשֵּׁם חָכָם וְתָם, וְנִתְאַוָּה הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתָם וְחָשַׁב
הַמֶּלֶךְ: אִם אֶשְׁלַח אַחֲרֵיהֶם פִּתְאֹם, שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנַי-יִתְפַּחֲדוּ מְאֹד, וְהֶחָכָם-יִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו לְגַמְרֵי, וְהַתָּם גַּם-כֵּן אֶפְשָׁר יִשְׁתַּגַּע מֵחֲמַת פַּחַד, וְנִתְיַשֵּׁב הַמֶּלֶךְ לִשְׁלחַ חָכָם אֶחָד אֶל הֶחָכָם, וְתָם אֶל הַתָּם; רַק אֵיךְ מוֹצְאִין בְּעִיר מְלוּכָה תָּם, כִּי בְּעִיר מְלוּכָה עַל-פִּי-רֹב הֵם חֲכָמִים, רַק שֶׁהַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת הוּא תָּם דַּוְקָא, כִּי הֶחָכָם אֵינָם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת פֶּן עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ יוּכַל לְבַזְבֵּז הָאוֹצָרוֹת, עַל כֵּן עוֹשִׂין מְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת תָּם דַּוְקָא.
המלך מבקש לקרוא לחכם ולתם, אבל חושש להפחיד אותם. לפעמים, כשאדם נפגש עם מציאות גדולה בבת אחת, הוא עלול להיבהל. לכן המלך מחליט לקרוא להם דרך שליחים והוא מתאים עבור כל אחד מהם את השליח הנכון – שליח חכם שיוכל לתקשר עם החכם ושליח תם שיוכל לתקשר עם התם. השם, בתבונה אינסופית, מתאים את השליחים גם אלינו, אל הנקודה שבה אנחנו נמצאים. ברחמים אינסופיים הוא טופח בעדינות על כתפינו כדי שנתעורר, אבל לא מכריח אותנו לבחור ברצון שלו אלא מאפשר לנו לבחור ברצון שלנו ובקצב שלנו. לאורך הסיפור אפשר לראות שהמלך קורא להם אבל לא מכריח אותם לבוא אליו:
(24) וְקָרָא הַמֶּלֶךְ לְחָכָם אֶחָד וּלְאוֹתוֹ הַתָּם הַנַּ”ל, וּשְׁלָחָם לְהַשְּׁנֵי בָּנִים הַנַּ”ל, וְנָתַן בְּיָדָם אִגְּרוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד גַּם נָתַן בְּיָדָם אִגֶּרֶת לְהַגַּאבִּירְנִיר (מוֹשֵׁל הַמָּחוֹז) שֶׁל הַגַאבֶּערְנִיא (הַמִּמְשָׁל הַמְּחוֹזִי), שֶׁאֵלּוּ
הַשְׁתֵּי בָּנִים הֵם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְצִוָּה בְּהָאִגֶּרֶת, שֶׁהַגַּאבִּירְנִיר יִשְׁלַח לָהֶם אִגְּרוֹת מִשְּׁמוֹ לְהֶחָכָם
וְהַתָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּחֲדוּ, וְיִכְתֹּב לָהֶם, שֶׁאֵין הַדָּבָר נָחוּץ, וְאֵין הַמֶּלֶךְ גּוֹזֵר דַּוְקָא שֶׁיָּבוֹאוּ רַק הַדָּבָר תָּלוּי בִּרְצוֹנָם: אִם הֵם רוֹצִים-יָבוֹאוּ, רַק שֶׁהַמֶּלֶךְ חָפֵץ לִרְאוֹתָם.
שאין הדבר נחוץ. זה מזכיר לי טלפונים מהגן: "שלום! מדברים מהגן, קודם כול הילדה בסדר גמור! רצינו לשאול…". הרי אם מקבלים פתאום, באמצע היום, טלפון מהגן, מתעורר חשש טבעי שאולי קרה משהו לילדים, לכן קודם כול מודיעים שהכול בסדר, אין צורך להיבהל, ואז מבינים שהטלפון מהגן הוא בעניין חיובי – הגננת רוצה לתאם פרטים לגבי יום ההולדת של הילדה ואיזה הפתעות כדאי להביא לילדי הגן. גם הקריאה של המלך היא לטובתנו, ואנחנו לא מוכרחים בה! יש לנו בחירה חופשית, אנחנו יכולים להחליט, ואדרבה – ההחלטות שלנו קובעות את מסלול חיינו.
המלך, אם כך, לא גוזר על החכם והתם לבוא אליו. הוא לא מבטל את אפשרות הבחירה שלהם, הדבר תלוי ברצונם: אם הם רוצים, יבואו. אבל הוא מבקש ממושל המחוז להודיע להם שהמלך חפץ לראותם. המלך, מלך מלכי המלכים, רוצה בנו, רוצה לתת לנו את כל הטוב שבעולם, רוצה שנחיה את החיים הטובים והנכונים ביותר שאפשר. הוא לא אדיש אלינו, הוא לא מתעלם מאיתנו ומהרצונות שלנו, והוא גם לא מכריח אותנו לפעול בניגוד לרצוננו, הוא רק רוצה את הטוב בשבילנו. היכולת להקשיב, להיענות לקריאה ולבחור – בידינו. האם נתעורר? האם כל אותם רמזים שבדרך יעוררו אותנו או שנמשיך לשקוע בשינה שגזרנו על עצמנו?
נקודה להתבוננות: האם היו בחיים שלי נקודות מפנה שבהן יכולתי אולי לשנות כיוון ובגלל חששות ופחדים בחרתי שלא לפנות באותו צומת? האם חוויתי קריאה בחיי ולא נעניתי לה, או הבנתי אותה רק בדיעבד? האם חוויתי קריאה, הקשבתי לה והתעוררתי? איך השפיעה החוויה הזו על חיי?
**
המלך רוצה אותנו, רוצה שנחיה את החיים הטובים והנכונים ביותר שאפשר. הוא לא אדיש. הוא לא מתעלם מאיתנו ומהרצונות שלנו, והוא גם לא מכריח. הוא רק רוצה את הטוב בשבילנו. ההקשבה והבחירה – בידינו.
